בנם הבכור של ליאת וירון. נולד ביום ח' בתמוז תשס"ג (8.7.2003) בתל אביב. אח למיקה ואורי.

רועי גדל והתחנך בתל אביב. היה ילד חכם, חד מחשבה, ישיר וכריזמטי. ג'ינג'י עם גומות חן, חיוך כובש וצחוק מתגלגל. גדל לנער מלא אנרגיה ושמחת חיים, תקשורתי מאוד, שהפיץ סביבו אור והיה אהוב על כולם. מגנט חברתי, שיצר מעגלים חברתיים בכל תחנה בחייו, והיה מוקף תמיד חברים קרובים. ידע לדבר עם כל אדם, לנהל שיח יעיל ומכבד, לתת משוב בונה, אבל גם למתוח ביקורת כשצריך. היה אמפתי, ישר וטוב לב, ותמיד חמל על המתקשים, עודד אותם ופילס להם את הדרך למרכז החברה.

אהב מאוד ספורט. בילדותו שיחק תקופה קצרה בקבוצת הכדורגל של "מכבי תל אביב", ולאחר מכן שיחק כמה שנים בקבוצת הכדורסל של המועדון. שיחק פוּצִ'יווֹלֵי (כדורעף חופים) עם חברים, נהנה לגלוש בים, ואף הדריך ילדים בקייטנות גלישה.

רועי היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב" בהשפעת אביו, שבגיל שש לקח אותו לראשונה לצפות במשחק של הקבוצה באצטדיון "בלומפילד" ביפו. במהלך השנים צפה במשחקי הקבוצה בארץ וגם בחו"ל. בנעוריו נהג לשבת עם חברים בשער אחת-עשרה של האצטדיון. עם הזמן התגבשה סביבו קבוצה של חברים מהבית וחברים שהכיר ביציע, שקראו לעצמם "אולטראס דניאלס" וישבו תמיד בשורה עשרים ושלוש.

רועי למד בתיכון "עמל ליידי דייויס" בתל אביב. מעבר ללימודים היה פעיל בתנועת הנוער "הצופים". היה חניך בשבט "הנשיא" בתל אביב, ואחר כך שימש במשך שנתיים כמדריך. בכיתה י"ב התמנה לאחראי פעילים בשבט.

בתיכון הכיר את ליה, והם הפכו לזוג אוהב.

לקראת גיוסו לצה"ל התאמן באופן אינטנסיבי כדי לשפר את הכושר הקרבי שלו וחלם לשרת בסיירת מטכ"ל. עבר בהצלחה את המיון הראשוני ב"יום סיירות", וקיבל זימון ל"גיבוש מטכ"ל". נשאר ער כל הלילה לפני הגיבוש והתלבט אם להשתתף בו. לבסוף, בהשפעת שיחות שניהל במהלך השנה עם המורה שלו להיסטוריה, קצין במילואים בחטיבת "גולני", החליט להתגייס ל"גולני". ברגע שקיבל את ההחלטה, נפסקו ההתלבטויות, והוא היה שלם עם הדרך שבחר.

עם סיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ביום 9.12.2021 ושירת בחטיבת "גולני". עבר את מסלול ההכשרה כלוחם ושובץ במחלקה הפיקודית של גדוד 13 (גדוד "גדעון"). יצא לקורס מפקדי כיתות, ועם סיומו, במרץ 2023, שובץ כמפקד כיתה בפלוגה מבצעית ב', "זאבי הדממה". בהמשך שירותו היה סמל מחלקת החוד בפלוגה מבצעית ב', והוצע לו לצאת לקצונה.

גם בצבא, כמו בנעוריו, ידע להתחבר עם אנשים מרקעים מגוונים, דתיים וחילוניים, ומצא עם כל אחד מהם שפה משותפת. חבריו ללחימה העידו כי היה לוחם מקצועי ומסור, שניחן בכושר מנהיגות, השקיע את כל כולו בתפקיד, והיה אהוב מאוד על החיילים והמפקדים.

ביולי 2023 עבר לשרת בגזרת עזה, יחד עם לוחמי חטיבת "גולני" שנפרשו בשורה של מוצבים לאורך הגדר. רועי שירת במחנה נחל עוז, שנמצא כשמונה-מאות מטרים מגבול רצועת עזה וכחמש-מאות מטרים מצפון לקיבוץ נחל עוז.

בחודשי שירותו של רועי בגבול הרצועה התרבו הפרות הסדר סמוך לגדר: מחבלי חמאס יידו אבנים, השליכו מטענים והבעירו צמיגים. מאמצע ספטמבר 2023 נרשמה הסלמה נוספת, ורועי ושאר הלוחמים השקיעו מאמצים רבים להדוף את המחבלים, לפזר את ההפגנות ולטפל בהפרות הסדר היומיומיות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אחת המשימות של פלוגה ב' בקו עזה הייתה לאייש את מוצב ניזמית ליד אנדרטת "חץ שחור". כסמל מחלקה, פיקד רועי בבוקר 7 באוקטובר על שבעה לוחמים מהפלוגה במוצב, כשלצידם ארבעה לוחמי שריון. בשעה 5:30 קמו כולם לכוננות עם שחר שגרתית.

ב-6:29 החל ירי פצצות מרגמה מסיבי. כמה דקות לאחר מכן הגיעו למוצב מפקד הפלוגה והחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) שלו בג'יפ ממוגן, והחליטו לעלות לנמ"ר, ולחבור לכוח של רועי. בו-בזמן החלו להתקבל דיווחים רבים על חדירות מחבלים לגזרה. צוות הנמ"ר החל להילחם בשעה 6:35.

בהיתקלות הראשונה של הלוחמים עם מחבלי חמאס במהלך הנסיעה, נורתה עליהם רקטת RPG. הנמ"ר נפגע וה"קטלנית" (מקלע בתוך הנמ"ר) שלו הושבתה. לאחר שקיבלו ידיעות שמוצב נחל עוז הותקף, החליטו לחזור למוצב כדי להגן עליו. בדרכם למוצב נתקלו בעשרות מחבלים. הם עברו את עמדת הש"ג שנפרצה, ירו לכל עבר במקלע "מאג" ופגעו בעשרות מחבלים. בקרב ליד חדר האוכל של המוצב נורה מפקד הפלוגה בידו, טופל והמשיך להילחם.

בשלב מסוים הבינו רועי וחבריו שיכולת הלחימה שלהם בתוך הנמ"ר מוגבלת, והחליטו לצאת מהמחנה, ואז להסתער רגלית ולחתור למגע עם האויב. שבעה לוחמים, ובהם רועי ומפקד הפלוגה, נעו ברגל לצד הנמ"ר, שהיה אמור להיכנס ראשון למחנה ולמשוך אליו את האש. ואולם, עשרות מטרים משער המחנה נתקלו השבעה במארב מחבלים, תפסו מחסה וניהלו קרב גבורה. שישה מהלוחמים, ובהם רועי, נהרגו בקרב בשעה 8:30 בבוקר.

בלחימתם העיקשת הם עיכבו את עשרות המחבלים שהתקיפו את המוצב ואפשרו ללוחמיו להתארגן.

סמל ראשון רועי ברקת נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

ספדו אוהביו של רועי: "רועי הגיבור, מסרת את נפשך כדי לא להפקיר חיילים במוצב. אתה מנציח מורשת של אומץ לב, רעות, אהבת האדם ואהבת המולדת".

ספד לו אביו: "הזיכרון שם כל הזמן. כל דבר קטן מזכיר אותו. בלילה זה תמיד מופיע. אין לילה שלא עוברת לי התמונה של ההסתערות של רועי וחבריו בנחל עוז, וכל מה שעובר על רועי. במשרד שבחדר העבודה שלי הכול מלא תמונות של רועי. כל שנייה זה פוגש אותי".

משפחתו של רועי וחבריו מנציחים אותו במגוון דרכים:

המשפחה והחברים מפיצים מדבקות להנצחתו, בארץ ובעולם. על כל מדבקה מופיע המשפט, "תמיד אזכור ימים יפים, כשעוד היית כאן איתי", הלקוח מהשיר "התיקון הכללי" שכתב איתן דרמון ומבצע הזמר שהיה אהוב על רועי, פאר טסי. הזמר אף ביקר בשבעה של רועי

רועי מונצח באתר מועדון הכדורגל "מכבי תל אביב", כחלק ממיזם הנצחה של אוהדי הקבוצה. המנוי שלו נשאר על שמו ועובר בין חבריו. בכל פעם אחד מהחברים צופה במשחק במקומו של רועי כדי להשאיר אותו חלק מהחבורה, וכדי לשמר את המורשת והאהבה שלו לקבוצת הכדורגל.

בשבט הצופים הנשיא בו רועי הדריך בחרו לקרוא לאחת השכבות הבוגרות "שכבת ברקת" ואחת לשנה מתקיים בשבט "טורניר ברקת", טורניר כדורגל לזכרו של רועי.

אחת לשנה, בשלהי יום הזיכרון, מתקיים בפארק הירקון מרוץ לזכרו של רועי במסגרת המיזם "רצים לזכרם", בהשתתפות אלפי אנשים.

אהבתו הגדולה של רועי לים הביאה את משפחתו ליצור שיתוף פעולה עם עמותת "הגל שלי", עמותה המסייעת לחיזוק החוסן הרגשי ותחושת המסוגלות באמצעות הים וגלישת גלים. במסגרת זו מאמצת המשפחה קבוצה של העמותה בפנימיית הדסה נעורים.

אביו של רועי מגיע לבתי ספר, לשבטי צופים, למכינות ולחברות עסקיות ומספר את סיפור חייו של בנו וקרב הגבורה שלו.

מדי שנה מציינת המשפחה את יום הולדתו של רועי עם חברים שאהב, מוזיקה ויין לזכרו.

הספר "ליגה משלו" שיצא לאור במסגרת מיזם "סיפור חיים" מספר את סיפור חייו של רועי.